LCD

(תצוגת גביש נוזלי, ראשי תיבות באנגלית של Liquid Crystal Display) היא טכנולוגיה לבניית צגים דקים העשויים ממספר מקטעים. בדרך כלל, כל מקטע מהווה מרכיב צבע אחד של פיקסל. יתרונותיו העיקריים, העובי הדק וצריכת אנרגיה נמוכה, הפכו את הטכנולוגיה למתאימה לשימוש במכשירים אלקטרוניים ניידים המופעלים באמצעות סוללה. יתרונות נוספים של איכות תמונה, עובי, משקל וגודל תצוגה, נותנים לטכנולוגיה עדיפות גם לייצור צגי מחשב וטלוויזיות.

כל מקטע (או תת-פיקסל) בצג מורכב מאוסף מולקולות הגביש הנוזלי, הנתונות בין שתי אלקטרודות שקופות, ובין שני מקטבים אשר בדרך כלל מצויים בקיטוב אנכי זה לזה. ללא מולקולת הגביש, אור שיעבור דרך אחד המקטבים, ייחסם על ידי השני. מולקולות הגביש מסתדרות בסיבוב כך, שאור שיעבור דרכם ישנה את קיטובו בהדרגה ויוכל לעבור דרך המקטב השני.

מולקולות הגביש הן בעלות צד חיובי וצד שלילי מבחינה חשמלית. כאשר מופעל שדה חשמלי (על ידי מתח באלקטרודות) יסתובבו המולקולות כתוצאה מהכוח האלקטרוסטטי. שינוי זווית המולקולות יגרום לשינוי קיטוב האור, כך שחלק מהאור ייחסם במקטב. רמת המתח המופעל באלקטרודה שולטת על מידת האור העובר.